חודש ראשון בארה"ב, רגע לפני… בדיוק לפני חודש עוד היינו עסוקים בסידור וארגון אינסוף ארגזים שנשארו לאפסון בארץ, השלכנו ערימות של חפצים וניירות מיותרים, ארזנו מזוודות והתכוננו למעבר לארה"ב. ביומיים האחרונים שלפני הטיסה נפרדנו לשלום מהמשפחות שלנו ברגשות מעורבים: מצד אחד, קשה היתה המחשבה שלא נתראה זמן כה רב ומצד שני, רצינו כבר לחוות משהו חדש [...]

מאיה ארקוש היא אמא טרייה ב'רילוקיישן' בניו יורק, את תחושותיה טרום המעבר והלידה וגם אחריהם, כתבה כאן בעבר, כיום היא אמא לתינוקת בת כמה חודשים וכותבת על קורותיה בכרך. היום ראשון. סאנדיי. זה כמו יום שבת, הוא יום שמש נאה. יצאנו לטייל בפארק שנמצא חמש דקות מהבית שלנו. בארץ חל היום יום הזכרון לחללי צה"ל. [...]

אמש התקיים טקס יום זיכרון בבית הספר שבו לומד בני, בית ספר יסודי בת"א, ואני זו שליוויתי אותו לשם. ערב סגלגל זרוע ענני לוונדר, משפחות רחוצות ויפות נוהרות ויושבות בסדר מופתי על הכסאות, שקט. צפירה לא אחידה, ואז המסכת. הקראת שמות הנופלים בוגרי בית הספר על ידי תלמידים ומורים במשותף, כוללת פירוט של תאריך הלידה, [...]

הסיפור שלנו להיום הוא סיפורו המרתק של השעמום. אבל לא זה של הילדים המשוטטים בבית בחוסר מעש, אלא השיעמום הקוסמי, העמוק – שלנו. בואו נגיד את האמת, עודף המידע, הוויברציות המאיימות מכל מכשיר דיגיטלי, החדשות המדכדכות, העצבים בבית, זה הכל מן שורה של סוכריות על מחרוזת ששמים עם צוואר. המחרוזת חונקת, הסוכריות מלאות בצבעי מאכל, ועוד שנייה אפילו המעט הזה ייגמר. קשה פה בעולם, בחיים. הדיבורים המוכרים על [...]

שני הורוביץ היא מחברת הספר "ההורה שבחרתי להיות", יועצת, מרצה ומאמנת מוסמכת, וכותבת מאמרים על הורות. בתקופה האחרונה יותר ויותר ילדים עוברים אבחונים – אבחונים המגדירים אותם כבעלי לקויות והפרעות למיניהן. יותר ויותר ילדים נוטלים תרופות על מנת לטפל בהפרעות ולקויות אלו. ואני שואלת את עצמי: מהם  הגורמים למציאות זו ? ועבור מה? מהו השיעור [...]

ד"ר ירדן לויסקי הוא פסיכיאטר, עובד כפסיכיאטר בכיר בתל השומר, כותב את הבלוג "דברים שעוברים לי בראש", ומנהל מרכז"רזולוציה". בעיה רפואית משמעותית כמעט אף פעם לא נשארת רק בעיה רק של מי שסובל ממנה.  אם למישהו יש חרדה גם בני המשפחה שלו מרגישים בחרדה ושותפים להתמודדות איתה. אם למישהי יש פיברומיאלגיה גם בעלה והילדים יושפעו מהקשיים [...]

מחנכים אותם להפריד פסולת, מטמיעים בהם את החינוך למחזור, לחיסכון במים ולהתחשבות הקנאית בכדור הארץ. הכל טוב ויפה, אבל כל המסרים האלה שווים כקליפת השום, כי תמיד איכשהו אני מוצאת את עצמי מדפיסה לילדות שלי את העבודות שלהם, שחור על גבי נייר. ובכמויות. אין גרסת דיגיטל. אין מודעות לגדיעת היערות. פתאום כל הדרישות של המורים [...]

בהמשך לרשימת הסקירה על הבלוגרים-אבות הישראלים, הצגתי שאלות לארנון הרשקוביץ', מהבלוג "גם אבא יש רק אחד", והוא ניאות לענות עליהם. הוא כותב את הבלוג על האבהות כבר חמש שנים, לא שגרתי לבלוגים שעוסקים באבהות, וחי עם משפחתו במסצ'וסטס ארה"ב לצורך פוסט דוקטורט (את הדוקטורט השלים באוני' ת"א), בתחום המחקר החינוכי. מלבד זאת הוא חובב רציני [...]

סצינת הבלוגים של האמהות חצתה זה מכבר את נקודת הרוויה שלה, הזירה ברורה למדי, ואת רשימת הבלוגים המשמעותיים כבר פרסמתי כאן בעבר. באופן תמוה יחסית לעיסוקיי לא נקשרתי בקריאה קבועה לבלוגים של אבות, היה לי איכשהו רושם שמדובר בעניין מינורי ברשת, לא מושקע רגשית וטכנית, ובכן, זה לא מדויק. אמנם מספרם קטן בהרבה, כך התרשמתי [...]

שלום שלום כולם נראה לי שיש משהו שחשוב לי לחדד בדיון שלנו על גידול ילדים. בואו ונסכים שיש לנו את הכוונה הנעלה להצמיח תחת ידינו ילדים מאושרים ומוכנים לחיים, אוהבים וטובי לב. ובואו נסכים שאנחנו רוצים לתת להם את כל הטוב וגם לצאת בעצמנו מחוזקים, אהובים ומועשרים מההורות. כן. לכן בחרתי להביא היום את סוגיית [...]