מריה. סנטה מריה/ גליה כהן פרס

"אז מה זה באמת, סקס", היא מחזירה לי, אחרי שמעמדת מריה שלי, סנטה מריה, כמובן, זו מרוח הקודש, אני מיתממת ושואלת את השאלה הזו. וזה גורם לי לחשוב. על סקס. לא, לא כמו שהחוקי שלי היה רוצה שאחשוב. איך קרה שהמעשה הזוגי, המהנה והספונטני והמספק, נהיה למושא של חוסר שביעות רצון ומאבקים?

אני ממש לא מהמאמינות בכך שקיימים הבדלים מהותיים במבנה ותפקוד המוח בין גברים ונשים. פרט לנושא הזה, ה ס ק ס . שם זה קורה.  אצלם, סקס הוא מטרה: הוא רוצה סקס. כשטוב, כשרע, כשיש זמן וכשאין. הוא רוצה סקס תמיד. סיפוק מיידי. וממש לא איכפת לו  מה קורה מסביב. ונראה אותך, גליה, מצליחה להסביר לו,  שכאשר כלבה אחת משתינה מפחד בסלון, והשנייה מותירה סימנים במרפסת, כשהנסיכה בת השתיים עשרה, מתנהגת כמו דיווה בבית ומגלה סימני פרחחות בחוץ, ויורש העצר מגלה סימנים של התמכרות בלתי מתפשרת למסכים המרצדים בבית, כשהעוזרת לא באה והבית נראה כאילו סופת הוריקן פגעה בו מצד אחד והמקרר ריק, ריקנות טוריצ'לי,  כי אמא לא הספיקה למלא את החסר, לאחר פשיטת הטרמיטים האנושיים האחרונה על המקרר.  כשכל אלה מסתובבים אצלי בראש, גם אם הוא יהיה הגבר האחרון עלי אדמות והסיכוי היחידי של האנושות להתרבות, הוא לא יעשה את זה איתי. לא. גם לא סתם ליהנות.

והוא  מפחיד הפער הזה. מפחיד מה שקרה במהלך השנים. אצלנו, הנשים. אצלי. לפתע, הפך  הסקס  להיות סוג של מס לשמירת שלום בית במקרה הטוב, או לאמצעי להניע את אלופי נעורינו, במקרה הפחות טוב.

כבר מזמן לא נותר דבר מהרומנטיקה או התשוקה שליוותה את הסקס בהתחלה.  אני לא מאלה שחושבת שסקס הוא נחלתם של הנשים חלקות העור בעלות החזון הנפרץ וזקוף, לבין הגברים השריריים שלא ינומו ולא ישנו, עד ששניהם יגמרו בקול תרועה גדולה. אני בטוחה שיש כאלה, גם לא על המרקע, אבל אין לי ספק  שסקס מהנה  קורה בין שני אנשים רגילים, עם קמטים ואיברים נפולים,  שלא נזקקים לפירואטים ותימרות עשן, כדי לענג את עצמם.

אולי זו השגרה או קשיי היומיום. אולי זו חלוקת הקשב והיכולת שלי, שלמרות היותי אישה, מסתבר שלא באמת מסוגלת להתמודד עם כל הצרכים של כולם וגם לדאוג לסיפוק עצמי. כן, מסקס. ואולי היום, הסיפוק  מבית מסודר, יחסית, ציון טוב של  יורשי העצר, או יום שמסתיים בלי שאף אחד מהם ניסה "להרוג" את השני והכלבות…כן, גם הן במשוואה, הוא מספיק, כדי למסך את הצורך בסיפוק הזה, הפיסי.  ואולי, בעוד יום או חודש או שנה, יחזרו האבירים שלנו מלפני שנים, בלי הסוס הלבן, עם פחות שערות , יותר קמטים, אבל חמושים בתובנה עלינו, הנשים. עלי.

אולי אז, אני אנטוש את עמדת "מריה" ואבדוק, אם לא אבדה תקוותנו.

גליה כהן פרס

Twitter Digg Delicious Stumbleupon Technorati Facebook Email

אין עדיין תגובות.... הייה הראשון להשאיר תגובה!

השאר תגובה

Note: Commenter is allowed to use '@User+blank' to automatically notify your reply to other commenter. e.g, if ABC is one of commenter of this post, then write '@ABC '(exclude ') will automatically send your comment to ABC. Using '@all ' to notify all previous commenters. Be sure that the value of User should exactly match with commenter's name (case sensitive).