אלימות בגן, מה עושים עם זה? אפרת מונשרי גורן

לטפל בבריון הגן.


לא פשוט להיות הורים. טוב זה בהחלט לא חדש. הקושי מתעצם דווקא כשהילד מתחיל ללכת לגן ולפגוש ילדים נוספים. שום דבר לא מכין אתכם לפעם הראשונה שהילד הפרטי שלכם מגיע מצוייד בשעון חדש ובהחלט לא מדובר ברולקס או בצבע חדש שמרוח לו על כל היד ומתברר שזה בהחלט לא מהגואש שהוא צייר. אלימות. כן, מישהו נשך את הפעוט החמוד שלכם, או הרביץ לו. ילד אחר התנפל עליו , השפיל אותו ואף אחד לא הגן עליו.

תגובות של רב ההורים נעות בין ניסיון לחבק ולכעוס על ה"ילד השני" לבין רצון עז לנקום, להחזיר או סתם לצעוק על הגננת.

קצת סדר בדברים- ועל מה ניתן לעשות ועל מה כדאי לוותר

תחזיר לו. למה לא החזרת??

לפני כן אני חייבת להבין- כשאמרתם לו להחזיר למי שמרביץ לו או מפריע לו התכוונתם שהוא גם יחזיר לאחיו התינוק בבית? אולי התכוונתם שהוא יכול לחטוף לאחותו , בת ה -5, את הצעצוע שהיה שלו לפני כן?

לא לזה התכוונתם?

באופן כללי כדאי להבין ולהפנים – ילדים מיישמים הרבה מהעצות שלנו דווקא בבית. הרבה יותר נוח ובטוח לתת כאפה לאח הקטן מאשר לבריון מהגן. אם זה יצליח ולא יכעסו עליו יותר מדי הוא אולי ינסה גם מחוץ לבית, על הבריון של הגן. אבל לי יש תחושה שמישהו בבית יסביר לו ש"כאן לא מרביצים".

דווקא אלימות, בכל צורה, היא משהו שעדיף לא לחנך אליה.

מה כן לעשות?

  1. ללמד את הילד להמנע ולהתרחק ממקומות של אלימות.

למה זה טוב? החינוך שלנו מתייחס לטווח ארוך . עכשיו הבריון של הגן יודע רק לנשוך. בהמשך , בתור לדיסקוטק יש לו לבריון גם סכין. בהנחה שאנחנו רוצים לתת לו כלים להתמודדות עם החיים האמיתיים- דווקא מסר של התרחקות מהאלימות והליכה, הם מסר חשוב. גם באומנויות לחימה מנצח מי שלא מגיע לקרב. נסו לחנך להמנע מהקרב.

  1. מרביצים לך- תצעק

מסתבר שלצעוק זה איים. לצעוק די חזק ולברוח לחיקה הבטוח  של הגננת  זה משהו שיכול לעבוד.

מה לא לעשות?

  1. להתקשר להורי הילד המכה, גם אם מדובר במכ סידרתי שמושך לכל הבנות בשיער ובועט בכל הבנים .

למה זה לא טוב? ברגע שהעברתם את אחריות הטיפול להורים הורגת את האחריות מהגננת. דווקא מעורבות של הגננת, בעיקר באלימות חוזרת, היא פיתרון. אל תוותרו לה עד שתמצא פתרון

  1. לכעוס על הילד שהוכה. יש הורים שרוצים שהילד יחזיר. חשוב להבין שיש ילדים שיש ילדים שמחזירים מטבעם. מצד שני יש ילדים שלא. ניסיון לכעוס על הילד ולדרוש ממנו להתגונן ולהחזיר רק יותר תסכול אצל הילד שהוכה. הוא מרגיש שהוא גם נפגע וגם מאכזב את הוריו.
  2. להתעלם לזלזל או לחשוב שהילד שלך אשם.

למה זה לא טוב? הילד שלכם חייב לדעת שיש מי שמקשיב לו ומי שמגן עליו. תקשיבו ברצינות לכל תלונה ודברו עם הילד על התחושות שלו. זלזול (אתה סתם בכין) או כעס (למה תמיד רק לך מרביצים? אתה לא יכול להחזיר?) רק יוצרים תסכול אצל הילד שלכם ויגרמו שלא ישתף אתכם בהמשך.

  1. להבהל, לכעוס או להפוך ארוע קטן לנושא גדול בבית

למה זה לא טוב? לפעמים עודף תשומת לב, מכל סוג , גם כשהילד במקום של קורבן, יכולה ליצור מצב בו הילד ננה מתשומת הלב ומהמקום זה. אז ץמצאו ילד שמרבה להתלונן על כל דבר קטן שקרה לו והורה שנבהל ומלבה את הקושי.

  1. לאים על הילד מכה או להתערב באופן אקיטיבי לטובת הילד שלך.

למה זה לא טוב? לפעמים אנחנו כועסים. זה נכון אבל אל תנסו לחיות דרך הילדים או להזדהות איתם. דווקא מה שצריך כאן זה מבוגר רגוע ומחושב , לא מישהו שמנסה לענות במקום הילד שלו. הניסיון לנהל את ענינים של הילדים שלנו לא יעזור להם ללמוד להתנהל.

התבלבלת? אז מה כן לעשות:

  1. להקשיב ברצינות לילד
  2. לשאול את הילד מה הוא מציע לעשות. לפעמים הוא ממש לא רוצה שנעשה משהו. לפעמים המטרה היתה לשתף אותנו ולפעמים הוא ירצה שישתפו את הגנת או מבוגר אחר. אבל כבדו את התחושות שלו ואת הפתרונות שלו.
  3. לחשוב בתור הורים אם המקרים חוזרים. אם יש כאן משהו שיטתי? האם הילד מרבה להיות קורבן? אולי יש ילד מסויים שהוא האלים בסביבת הילד?
  4. לחשוב על הילד שלכם על פיתרון בזמן שמישהו רוצה לפגוע בו- לברוח לצעוק יש ילדים שילמדו לדחוף וללכת. לפעמים יש ילדים שצריכים תרגול ומשחק סימולציות.
  5. לנסות להראות רגועים, גם אם אתם כעוסים ובהחלט מוכנים לעשות משהו.
  6. לערב את הדמויות המטפלות ולדרוש השגחה בגן .

מה דעתכם? נשמח לשמוע תגובות

*ההתייחסות בפוסט היא בעיקר לגילאים צעירים, של פעוטונים וגן. במהלך בית הספר העקרונות דומים אבל כאן יש דברים נוספים. ועל זה בפוסט הבא.

Twitter Digg Delicious Stumbleupon Technorati Facebook Email

אודות ריקי כהן

אתר אמהות אובדות מארח הורים המבקשים לשתף בחוויית ההורות שלהם מזוויות שונות ולא תמיד שגרתיות, ולקיים דיונים מרתקים על מהות והורות. הירשמו לרשימת התפוצה

3 תגובות ל “אלימות בגן, מה עושים עם זה? אפרת מונשרי גורן”

  1. בהחלט פוסט מצוין, ועם זאת, אני עדיין חושבת שהדרך שנטע בחרה לא פסולה תמיד. במקרים מסוימים, זו הדרך. הילדים צריכים לדעת שיש איזה שהוא מבוגר שמגונן עליהם.

    אני אגב מההורים האלה שלא מהססים לפנות לילדים אחרים בגינה, למשל, אם אני רואה שאין כל מעורבות הורית והילד מתנהג בבריונות. בדרך כלל מתחילה בשאלה – איפה אמא שלך, סליחה על חוסר התקינות הפוליטית, אבל אם אני רואה שאין אמא מתפקדת באזור – כי היא בדיוק הלכה לחמש דקות לעשן עם חברה בצד ולא שמה על מה שקורה עם הילד או הילדה שלה, אני מעירה חופשי, ושיקפצו לי. או שיסתכלו בעצמם על מה שקורה עם הילד שלהם.

  2. ימימה יש הבדל בעיני לגינה ציבורית , בה אין אף אחד שנמצאר ומגן (גננת למשל) לגן.
    עדין אני חושבת שלפעמים לכוון את הילד מה לעשות יכול להיות מועיל ..

    אגב אני כל הזמן םוגשת אמהות שבדיוק לא שמו לב שהילד שלהן מרביץ / דוחף/ יורק. אבל אז אני משתדלת האיר את עינהן ((:

  3. מסכימה עם כל מילה, ויש לי עוד כמה לתרום בהזדמנות אחרת.
    הגבתי לפוסט של נטע בזעזוע.

השאר תגובה

Note: Commenter is allowed to use '@User+blank' to automatically notify your reply to other commenter. e.g, if ABC is one of commenter of this post, then write '@ABC '(exclude ') will automatically send your comment to ABC. Using '@all ' to notify all previous commenters. Be sure that the value of User should exactly match with commenter's name (case sensitive).