הורות יוצאת דופן באה מאהבה/ רותי שלו

שלום שלום כולם

נראה לי שיש משהו שחשוב לי לחדד בדיון שלנו על גידול ילדים. בואו ונסכים שיש לנו את הכוונה הנעלה להצמיח תחת ידינו ילדים מאושרים ומוכנים לחיים, אוהבים וטובי לב. ובואו נסכים שאנחנו רוצים לתת להם את כל הטוב וגם לצאת בעצמנו מחוזקים, אהובים ומועשרים מההורות. כן. לכן בחרתי להביא היום את סוגיית האהבה. בהורות, ממש כמו בזוגיות, אהבה היא חומר יסודי שאין חיים בלעדיו, ובכל זאת הוא מופשט ולא מובן מאליו. זוגיות בריאה ונושמת היא מערכת יחסים המציעה לשני השותפים את הפלטפורמה הבטוחה והמכבדת ללמוד לאהוב וללמוד לקבל אהבה. ללמוד מה אני רוצה ואיך נעים לי וחשוב לי לקבל את זה. איך להרגיש ראויה לאהבה ואיך לתחזק תדר המזמין את האחר לאהוב אותי- בדרך שתפתח את ליבי ולא תתן לי להחזיק אותו מכווץ.

יש אהבה מעצימה, יש אהבה מנוונת, יש אהבה מתעללת, יש אהבה מרפאה, יש אהבה מרוקנת, יש אהבה מאתגרת. הבחירה במה שהלב מבקש באמת, מתחילה בהסכמה לראות מה יש לנו עכשיו ולתת שם למצב. לבחור מחדש אהבה שמצמיחה ומעצימה, מעוררת ומערסלת, ממלאה ומבריאה, זאת המצווה שלנו פה על הכדור בחיים האלה. ללמד את הילדים לאהוב, ללמד אותם להיות נאהבים, זה בערך לתת להם כל מה שיצטרכו אי פעם, כי שם נמצא המפתח שיפתח כל דלת. אז בואו נתחיל מלשים לרגע את הדגש על החלק שלנו במשוואה- ללמוד איך לאהוב ואיך להיות נאהבים, מול ילדינו ומול עצמנו.

Creative Common: from the woodleywonderworks at flickr

אספר לכם על ספר מקסים שאני קוראת בימים האחרונים על הורות לילדי add.

הספר "הורות יוצאת דופן" של האלוול/ג'נסן הוא ספר מרגש ואינטיליגנטי שלא נופל בפח הקלאסי והפופולרי כלכך של הצימעס שמקובל לעשות מהפרעת קשב-ריכוז. הנושא החם הזה יקבל כאן התייחסות של כבוד בפוסט נפרד, אבל הספר, שכה אחייה העלה דמעות בעיני.

דבריו המרגשים של האלוול הם פשוטים וצלולים ואומרים בפה מלא – אהבה, רק אהבה, תציל ממוות רגשי ושממה רוחנית ילד שחווה קשיים מעין אלה ולמען האמת שונות ומוגבלות מכל סוג שהוא. ואני אוסיף- גם את הוריו של הילד תציל אהבה. תגידו- ברור, נו מה, ביג דיל. אז ברור שברור, אבל גם כלכך לא שמיש לכאורה בהדרכת הורים של זמננו.

היתה לי השבוע פגישה עם אימא שסיפרה לי את סיפור האימהות שלה ואת הקונספט הזוגי בו היא חיה. אימא לשלושה ילדים, הגדול בן 6. לילד הגדול יש שליטה כמעט מוחלטת באימא, הוא מעביר היטב את מסרי התסכול והמחאה שלו. בפרידות קשות בגן כל בוקר, בהיתלות פיסית על אימא, קושי להפסיק לאכול, תשוקה עזה למתוק, התפרצויות זעם וסנקציות רגשיות מגוונות על ההורים. היא אמרה לי – אני לא רוצה לריב, אני עצובה מהמצב, אבל אין מה לעשות, זה מה שיש… ובמקביל סיפרה לי את סיפור הזוגיות הלא שיוויונית ולא הדדית שהיא חווה. הנישואים היו כבר על מדרגות הרבנות, ואז החל תהליך בלימה שהציל את המצב. לאימא העדינה והענוגה שישבה לידי היה כבד בלב. היתה לי תחושה שהעדינות שלה נחווית בעיניה כשבירות שלה

Creative common: from the great flickr of woodleywonderworks

השיחה המורכבת הזאת חשפה אותי להבנה שהקושי להעמיד כללי משחק חדשים בבית נובע משימוש בעייתי בסוגיית הפרידה וההיפרדות בין המשפחתיות-הורות והעצמיות-עצמאות. יש ברית בין אימא לילדיה שכוללת סוג של מוחלטות ללא עוררין, שכל מה שחורג ממנה, כמו לישון לבד נגיד, מתפרש מיד כבגידה והפרת אמונים. זה כבר מעבר לדיון הגבולות המפורסם. יש פה פרשנות מוגדרת ומחודדת למושג אהבה, שלא משחררת לאימא מקום להיות אדם, וגם לילדים לא משאירה הרבה מקום וסיכוי לצמוח לכדי משהו שלם ועצמאי.

 

לא אכפת לי שהילד לא מניח כשאומרים לא להפסיק, לא אכפת לי שלאימא עומדות דמעות בפרידה בבוקר בגן. אכפת לי שיש כאן שני אנשים שאהבתם לא עושה אותם מאושרים. מכמיר את ליבי לראות שאין שפה שמסבירה אהבה ממקום שיתופי, הדדי ומעצים, אלא אוטומטי, ספוג אשמה וחונק. לא נראה לי שלדון בשינת ילדים במיטת ההורים כסוגייה של גבולות או טיב החינוך זה באמת סלע העניין. נראה לי שאי אפשר לבוא בטענות להורים שעושים "טעויות חינוכיות" שכאלה לשיטתה של סופר נני והחברה. כי יש משהו לוקה בחסר בהתבוננות בהתנהגויות מבלי לראות את השלם. והשלם הוא פצוע, הוא שבור ומצולק, כדרכם של חיים בעולם קשה ומורכב. מאוד קשה לשים את האצבע על הרגע שבו אנחנו בוחרים הכרתית להיצמד למישהו שאנחנו אוהבים. להיצמד חזק ולא להרפות. כי שביב השניה שבו נעשתה בחירה כזאת, היה אפילו קצר עוד יותר מכל החלטה אחרת. זה הריק המדבר ממעמקים שתובע משני הצדדים להיאחז בקונספט כזה של אהבה.

ולכן בחרתי לשוחח עם האימא המתוקה שישבת לידי, על אהבה, ולא "חינוך" או הטפות מוסר.

ביקשתי ממנה להחליף לצורך השיחה ביננו את הטרמינולוגיה ל"לימוד אהבה". ללמד איך אוהבים, וללמד איך להיות נאהבים.

ביקשתי ממנה להסכים להגיד לרגע, בקול, שההתנהגות, הקוד המוסכם בינה לבין הילדים, עושה לה את ההיפך ממה שעושה אהבה ברוכה. היא מרגישה נשלטת, נחותה, אשמה וחסרת אונים. ואי אפשר לדבר על השינוי המתבקש פה מבלי להגיד בתחילת המשפט "אני". כי בלי אני אין את מי לאהוב. כדי לפתוח את טבעת החנק המשותפת הזאת מבלי לחוות דחייה או להרגיש בושה נוראית יהיה צורך למתן את השפה שבה משתמשים. לחדד את המקום שמקדש את הברית ומעצים אותה. הדיון הוא על האהבה שרוצה לפרוח בעוד צבעים ולחלחל לעוד שכבות. כשאנחנו מסכימים שאנחנו אוהבים ואין שם סימן שאלה, אנחנו במקום בטוח להמשיך ממנו את הדיון על האיך. מי שאוהב אותי רוצה בטובתי הנעלה ביותר ולכן זהו הרגע לדבר את הטובה העליונה. מהו כיבוד שלי את עצמי? מהו הנפח שיש לי כאן בעולם? כמה מקום יש לי להיות נאהבת לפני שאצטרך לשלם משהו בתמורה? זה סלע העניין. אני מבקשת מאמא אוהבת להגיד- "לכל אחד בבית יש עולם משלו וגם עולם משותף. אנחנו יוצאים לדרך חדשה שבה נזמין פנימה לעולם שלנו את מי שאנחנו אוהבים וניתן לו סיור מודרך בבית הפרטי. שם יש למבקרים צורך בפנקס ועט והרבה סבלנות ולב פתוח. זה המקום ללמוד איך כן אוהבים”. מה יעשה לעצמי להיות חזק יותר ובטוח יותר? מה יתן תחושה של הערכה ואמון? איך נתרגם אהבה למשהו מצמיח ומגדל? את זה אי אפשר לעשות בפחד. אני מבקשת מכם לעצור את הפחד, לרשום ולהקפיא אותו. אבל בכוח, בגרון חנוק, להגיד- זאת האהבה שתנצח את השדים, ההרגלים, הפחדים. קסם קסם משמיים, ויהי אור

 

יהודה עמיחי אמר את זה יפה יותר, אז תהדהדו את זה, באהבה

המקום שבו אנו צודקים/יהודה עמיחי

מן המקום שבו אנו צודקים

לא יצמחו לעולם

פרחים באביב.

המקום שבו אנו צודקים

הוא קשה ורמוס

כמו חצר.

 

אבל ספקות ואהבות עושים

את העולם לתחוח

כמו חפרפרת,כמו חריש.

ולחישה תשמע במקום

שבו היה הבית

אשר נחרב.

רותי שלו

רותי שלו

מאמנת לב ומגשרת ומלווה משפחתית

 

 

Twitter Digg Delicious Stumbleupon Technorati Facebook Email

אודות ריקי כהן

אתר אמהות אובדות מארח הורים המבקשים לשתף בחוויית ההורות שלהם מזוויות שונות ולא תמיד שגרתיות, ולקיים דיונים מרתקים על מהות והורות. הירשמו לרשימת התפוצה

6 תגובות ל “הורות יוצאת דופן באה מאהבה/ רותי שלו”

  1. אהבתי את הדיבור על אהבה
    הוא חסר בימנו
    הכל מוסדר ומקונספט ומהיר או שלא עובד
    אהבה לוקחת זמן וקשב פנימה .
    שני דברים שאני מרגישה שאין מספיק

  2. כמה יופי כמה…
    אכן את צודקת ואני אוהבת.
    הובלת אותי למקומות רדומים וחשובים.
    תודה לך!

    • עינת, שמחה לשמוע. בברכה ובשמחה. מקווה שהועלתי במשהו
      לרשותך תמיד, אל תהססי
      שאי ברכה
      רותי

  3. נהדר אכן צדקת בהערכה שלך ואני מאוד אוהב את הכתוב , אני חושב שהשיר של יהודה עמיחי אומר את הכל, אני הולך להשתמש בו הרבה.
    תודה ובהצלחה
    קובי

  4. התחברתי מאוד להבדל ביין אהבה לחינוך.אני מרגישה פעמים רבות את הצורך שלי בליצור בית בתנאים שלי בהתפתחות שלי וביכולת ההכלה המתרחבת שלי… ולא פעם זה מתבלבל חיצונית אם שיטות חינוך למיניהם כמו גבולות.אהבה תודה לאל זו למידה והתרחבות. תודה לך זה מעניין ומפתח.

השאר תגובה

Note: Commenter is allowed to use '@User+blank' to automatically notify your reply to other commenter. e.g, if ABC is one of commenter of this post, then write '@ABC '(exclude ') will automatically send your comment to ABC. Using '@all ' to notify all previous commenters. Be sure that the value of User should exactly match with commenter's name (case sensitive).