משפחה ברילוקיישן, חודש ראשון/ מאיה ארקוש

חודש ראשון בארה"ב, רגע לפני…

בדיוק לפני חודש עוד היינו עסוקים בסידור וארגון אינסוף ארגזים שנשארו לאפסון בארץ, השלכנו ערימות של חפצים וניירות מיותרים, ארזנו מזוודות והתכוננו למעבר לארה"ב. ביומיים האחרונים שלפני הטיסה נפרדנו לשלום מהמשפחות שלנו ברגשות מעורבים: מצד אחד, קשה היתה המחשבה שלא נתראה זמן כה רב ומצד שני, רצינו כבר לחוות משהו חדש שלא נקרה בדרכנו כל יום.
בתחילת אפריל זוג עם תינוקת בת עשרה חודשים, עלינו על מטוס לארה"ב.

שבוע קניות
בשבוע הראשון ביקרנו באתרי קניות (כמו איקאה, איך לא?, חנויות למוצרי תינוקות, מוצרי רהיטים וכו'). שם רכשנו את תכולת הדירה.
בחנות רהיטים שנקראת "Bob’s Furniture" מצאנו את הריהוט שרצינו לרכוש. בתהליך הקניה, כמו ישראלים מצויים ביקשנו מאיש המכירות ששירת אותנו שיעשה לנו הנחה. בשפה האנגלית ובטון מתנגן (באופן מוגזם), הבהיר לנו זה האחרון בצורה שלא משתמעת לשני פנים ש"בוב לא עושה הנחות". לא הספקנו לשאול למה (רק להרים גבה) ואיש המכירות המשיך בטון המתנגן ואמר "כי זה לא פייר – אם מישהו אחריך ידע להתמקח יותר טוב ממך, הוא יקבל הנחה טובה יותר. בוב נותן מחיר שווה לכולם".
נו, אז לא קיבלנו הנחה  (ומי זה בכלל הבוב הזה?) – וולקם טו אמריקה!

"אצלי הכל בסדר
השבוע כבר מצאתי לי חדר
סביבה נחמדה…"*

הנה אנחנו

שבוע ראשון בדירה

מתחילים להבין שזה הבית החדש שלנו. קצת מוזר להגיד "הגענו הביתה" כי הבית שלנו היה עד עכשיו בית אחר ובכלל, הוא היה ממוקם בארץ ישראל.
ובכל זאת, עכשיו יש לנו בית עם חלונות שמשקיפים לנוף עצים מלבלבים בכל מיני צבעים ואפילו רואים את נהר ההדסון. וכן, מתרגלים לכך שזה הבית החדש שלנו.
מהר מאד הכרנו את הסביבה בה אנו גרים וכמה אנשים כבר חייכו אלינו ברחוב. מסתבר שמאד מקובל פה לומר שלום גם לאנשים שאתה לא מכיר. נויה, הבת שלנו, זכתה להמון חיוכים ומחמאות. בהתחלה זה היה נחמד, אבל באיזשהו שלב הרגשתי שאם עוד זקן אחד מחייך אליה ומנפנף לה לשלום אני מתחילה להתעצבן…

"קניתי במכולת מצרכים בשביל שבת…"


עושים קניות בפעם הראשונה בסופרמרקט אמריקאי
האמת, חוויה קצת מלחיצה. מיליון גבינות מכל הסוגים: מופחתות שומן, עתירות שומן ואין לי מושג מה אני לוקחת מהמדף. אני מרגישה שאני תקועה דקות ארוכות, ארוכות ומיותרות מול עשרות גבינות שצועקות אלי: "תבחרי אותי". לא יכולתי לעמוד בלחץ הזה ושלחתי את הבעל למצוא כבר משהו. הפירות והירקות נראו מצויין והיה מאד משעשע באגף הירק (כמו פטרוזיליה, שמיר, חסה וכו') כשלפתע נפתחו ממטרות קטנות לרענון הירוקים התלויים על הקיר. לכאורה נראה היה שאנחנו מסתובבים בסופרמרקט רגיל בארץ: אותם מדפים, אותם אגפים ועם זאת הכל כל-כך שונה – המוצרים זרים לנו והכיתוב עליהם גורם לנו לקמט את המצח. אנחנו שואלים זה את זו "איך אומרים _____ באנגלית" ו"איפה נמצא _____" ומתלבטים אם זהו המוצר שאנחנו מחפשים או לא.
בערב אני מגלה שאף גבינה שקנינו לא טעימה לי. "איפה הקוטג' והגבינה הלבנה?" אני שואלת את עצמי.
אז יום למחרת קפצתי למכולת ישראלית בשכונה (שנקראת "Ha-Makolet") וקניתי את הגבינות האהובות עלי כמו גבינה צהובה "העמק", גבינת שמנת עם זיתים של "תנובה" ואפילו מצאתי שוקולד "השחר" וטחינה של "בארכה".
מאז עברו שלושה שבועות ואם להיות כנים, כבר מצאתי בסופר הרגיל גבינה אהובה אחרת. בכל זאת, ישראל שם ואני פה…

יום שישי, את יודעת…
היות ויום ראשון הוא למעשה כמו יום שבת, נדמה שהשבוע ארוך כל כך. כשמגיע יום שישי זה עדיין מרגיש כמו יום חול רגיל וזה קצת משונה. בשבת מרגישים קצת כמו יום שישי ובראשון באמת מרגישים כמו שבת, אז נראה כאילו שאני מדליקה נרות שבת בכלל ביום חמישי…
אני בהחלט מתגעגעת ליום שישי הישראלי שלנו.

"האמת, פחדתי שאברח מפה מהר
תוך יום או יומיים"

האמת, פחדתי שאברח מפה מהר. אבל עכשיו, אחרי כמעט חודש פה, איכשהוא נדמה לי שאפשר להסתדר.
כך בינתיים.

 

*אצלי הכל בסדר, החלונות הגבוהים.

 

Twitter Digg Delicious Stumbleupon Technorati Facebook Email

אודות ריקי כהן

אתר אמהות אובדות מארח הורים המבקשים לשתף בחוויית ההורות שלהם מזוויות שונות ולא תמיד שגרתיות, ולקיים דיונים מרתקים על מהות והורות. הירשמו לרשימת התפוצה

18 תגובות ל “משפחה ברילוקיישן, חודש ראשון/ מאיה ארקוש”

  1. נקרתה לך הזדמנות לחיות בחו"ל, תפתחי את הראש.. תגידי שלום לכולם – כך נהוג שם, לא מתמקחים בחנות,אין סמרטוטי רצפה ואין גבינה לבנה פשוטה… ואני בטוחה שיהיו עוד הרבה דברים שתתקלי בהם שכאן מקובל ושם יסתכלו עלייך בעין עקומה.
    מאילת שהות נעימה בחו"ל.. לארה"ב יש הרבה מאד מה להציע מעבר לספרינקלים קטנים שמרססים מים על הירקות.

    • תודה על התגובה.
      הפוסט נכתב מנקודת ראות של מי שהגיעה לראשונה לחיות עם משפחתה בארץ זרה ולכן אפילו הדברים שנראים קטנים ופשוטים בעיניי המקומיים, ייראו גדולים בעיניי.
      אגב, מאוד נעים לחייך לאנשים, לנהל שיחה ולהגיב בסבר פנים יפות ובחיוך.

  2. חסרה לי קצת אקספוזיציה – איפה אתם בדיוק, למה אתם שם, לכמה זמן אם יודעים, מה הביא אתכם לשם וכאלה..
    שתהיה התאקלמות מהירה ונעימה.

  3. אנחנו נמצאים בניו-יורק. יצאנו לרילוקיישן מטעם העבודה ואנחנו עדיין לא יודעים כמה זמן נשהה כאן.
    תודה על התגובה והאיחולים.

  4. הי מאיה. את מזכירה לי אותנו (לפני 13 שנה ובאריזונה-אבל אין כמו ניו יורק), מאוד כיף השלום והחיוכים גם אם בהתחלה הכל נראה מזויף, אבל הנימוס בכבישים, בחנויות (מסכימה עם בוב שלא נותן הנחות)ובכל מקום-אני מתגעגעת לזה. ובכלל חוויה אחרת וכייפית מאחלת הנאה ומיצוי מלא, תטיילן הרבה ותבלו ככל שתוכלו-כי זאת המזכרה שהכי נשארת. מיכל.

    • הי מיכל,
      בהחלט חוויה אחרת. ולגמרי לא קשה להתרגל לזה.
      תודה רבה על התגובה.

  5. את כותבת מאד יפה
    אני אשמח לעקוב..
    מעניין לקרוא על הסתגלות בארץ חדשה (חלום שללא ספק הייתי מוכנה להגשים ובטח בניו יורק)

    הרבה הצלחה שם…

  6. הי מאיה, היה ממש מעניין לקרוא את הפוסט שלך
    מכיוון שלגור תקופה בארה"ב, אם זה לצורך לימודים או לצורך עבודה זה משהו שבעלי ממש מתכנן לעשות.
    ואני בתור ישראלית מצויה מאד חלוקה בדעתי לגבי זה.
    עם תינוקת בדרך ואהבה עזה למשפחתי ולחברי הקרובים החלום הזה נראה מפחיד יותר ממרגש
    ועם זאת כנראה שזה גם משהו שאצטרך לעבור בשנים הקרובות.

    אשמח לעדכונים בהמשך

    בהצלחה נעם

    • הי נעם,

      תודה על התגובה.
      אני יכולה לומר לך שגם אני הרגשתי בדיוק כמוך לפני שטסנו- אני, תינוקת, לבד, ההורים רחוקים, אבל מהרגע שהגעתי לפה החלטתי לקחת את השהות פה כחוויה שכדאי לנצל ומתוך ידיעה שאנחנו לא נשארים פה יותר מדי שנים.
      בכל מקרה, אני מקווה שהפוסטים שלי יעזרו לך הן מבחינת האינפורמציה הכללית והן מבחינת החוויה הרגשית.

  7. הממטרות על הירקות הן פיתוח ישראלי, קיבוץ נחשולים מוכר אותן לכל העולם. קצת כחול-לבן בחו"ל (אני מתגוררת בטורונטו ועוברת לידן בגאווה)

  8. וואי כיף לקרוא.
    אנחנו בדיוק שוקלים לעבור לסיאטל דרך העבודה של בעלי (הייטק) .
    אני עם 2 בנים אחד בן שנתיים והשני בן 4 .
    ממש חוששת יותר בגלל הילדים מאשר עליינו .
    התאקלמות בגנים /חברים חדשים/סביבה חדשה/ כל מה שמוכר להם פה בתל אביב הכל נגיש ומהר בשכונה שאנחנו גרים ושם הכל נראה לי רחוק וגדול .

  9. היי מיה,
    אנחנו בדיוק עוברים את אותו התהליך.
    הגענו לגרזי לפני 3 שבועות והחוויה שאת מתארת זהה בדיוק למה שאנחנו חווים. החנויות, השאלות וההתלבטיות זהות לחלוטין.

    נחמד מאוד לקרוא ומעלה חיוך גדול.

    בהצלחה

  10. הי מאיה
    האם אתם מצליחים לחסוך כסף בכל החוויה הזו של הרילוקיישן?
    תודה,
    מיטל.

  11. חייבת להודות:
    אין מצב שהייתי עושה רילוקיישן נראה לי שצריך לזה חתיכת אומץ שלי חסרה

  12. מתגעגעים לארץ?
    כשאנחנו היינו כמעט לא הפסקתי לחשוב על זה..
    בהצלחה.

טראקבאקים / פינגבאקים

  1. יומן הרילוקיישן שלי | את בת שנה - 10 ביוני 2011

    [...] משפחה ברילוקיישן, חודש ראשון [...]

השאר תגובה

Note: Commenter is allowed to use '@User+blank' to automatically notify your reply to other commenter. e.g, if ABC is one of commenter of this post, then write '@ABC '(exclude ') will automatically send your comment to ABC. Using '@all ' to notify all previous commenters. Be sure that the value of User should exactly match with commenter's name (case sensitive).