בעניין המיניות ההיא. ראיון עם דורית חכּים

דורית חכים היא במאית, תסריטאית ועיתונאית. כשהייתה עיתונאית בשנות התשעים הייתה בליינית אדוקה ותיעדה הרבה מהצדדים והדמויות של חיי הלילה והתרבות בתל אביב. כמה שאלות מסקרנות על מה שעשתה לה האמהות הוציאו ממנה תובנות שירגיזו כמה אמהות, בעניין הסקס למשל

n1067672630_2183_8132

כמה ילדים, באיזה גיל, מסגרות?

שלושה ילדים : תאומים בני 5 וחצי בגן עיריה, אשכול גנים, שהוא גן נפלא ומצוין אגב, והקטן, בן שלוש וחצי בגן פרטי, גם הוא מעולה.

איך נראה יום ממוצע אצלכם?

קמים בשבע -שבע וחצי, אוכלים ארוחת בוקר, מכינים תיקי אוכל ואני מסיעה לגנים, קודם מורידה את הקטן ברוטשילד – הוא נפרד ממני בקלילות, חיבוק ונשיקה – ואחר כך נוסעים לאשכול, מחנים על המדרכה ואז יש את סאגת הפרידה היומית. התאומים נפרדו עכשיו לראשונה. עד היום הם היו באותה קבוצה בגן וזו השנה הראשונה שכל אחד מהם בקבוצה אחרת אבל באותו גן ראשי, אבל לכל אחד יש ממש גננת אחרת, בנין אחר, חברים אחרים אבל החצר משותפת. הפרידה כרגע מתבטאת בקושי להיפרד ממני בבוקר, לאו דווקא האחד מהשני. אחרי הגן אני מתפנה לעיסוקיי: יוגה/כושר תלוי ביום, ואז אני הולכת לסטודיו, שזה דירת חדר ששכרתי, שבה אני כותבת (תסריט, ספר, כתבות לפעמים) עד לשעה 3. אז אני חוזרת הביתה, לוקחת את האוטו ויוצאת לאסוף את השלושה מהגן. ואז מתחיל בעצם פיצול ולכן יש לנו עדיין מטפלת, ששמה אינדיה, היא עובדת אצלנו מאז שהתאומים בני שנה, ולמעשה אנחנו "מחלקות" בינינו את הילדים בהתאם לתוכניות החוגים והחברים. בשעה שש וחצי אנחנו אוכלים ארוחת ערב, מקלחות, טלוויזיה  (קרטון נט וורק) ואז בשמונה התכנסות לשינה, בדרך כלל אורכת כחצי שעה עד 45 דקות של סיפור, השתובבות הדדית, מופע שיגועים וסטנד אפ קומדי מצדי – ובסוף סדרת איומים גם מצדי כנגד מי שמסרב לישון… הם לרוב נרדמים יפה.

מתי ואיך משתתף בעלך במטלות הבית והטיפול?

בעלי הוא יזם בתחום ההיי טק והוא נמצא שבועיים בחודש בארה"ב, כך שבאופן טבעי קשה לקרוא לו "שותף" – אני למעשה מתפקדת לבד בגידול ובטיפול של הילדים, עם עזרה של 2 מטפלות מסורות, כי גם אין לנו סבים וסבתות פעילים. אבל בעלי הוא שותף נפלא וחכם שמקשיב ועוזר לי בכל יום בשיחות, מחשבות, והתייעצות בנוגע לילדים. כשהוא נמצא בארץ הוא לוקח אותם לגן כמעט בכל יום, הוא מאד פעיל בסופי שבוע: באולינג, סרטים, פארקים וכו. במטלות הבית ובכלל בצד "הטיפולי" – הוא לא מעורב בכלל.

האם האמהות הפתיעה אותך או שהיית מוכנה אליה ולתובענות שלה?

האמהות לא הפתיעה אותי, חיכיתי לה מאד, התאמצתי מאד והקרבתי הרבה משפיותי וחיטוביי כדי להיכנס להריון (טיפולי הפריה, קוראים לזה).

dorit2

לדעתי לאשה יוצרת יש דיאלוג קשה יותר עם המחיר שהיא צריכה לשלם בטוטאליות האמהית, האם זה היה ככה גם אצלך?

זו שאלה שאני עוסקת בה כל יום המון. אני בהחלט וחד משמעית לא מצטערת ולא מתחרטת. אני בניגוד לנשים אחרות סבורה שהאמהות היא דבר התפתחותי לי כאדם וכאשה ואני שמחה ונהנית לעשות את המסע הזה מדי יום. אני לא חשה שזו הקרבה, הקרבה זה משהו שאני ארגיש אולי כשבניי ילכו לצבא. אני בהחלט מסכימה שלנשים יוצרות הרבה יותר קשה לקיים יצירה בד בבד עם האמהות כי יצירה היא דבר לא מתוזמן, שצריך בשבילו פניות נפשית גדולה וזמן בלתי מוגבל וזה באמת הקושי הגדול שלי, שאני מתקשה לכתוב בסד זמנים של בין 10 ל-3… מה גם שבעבר הייתי אדם שחי בלילה ולכן גם כותב בלילה ומאז האמהות אני קורסת בעשר, אז ככה שלכתוב בלילה כשכולם ישנים והתנאים אידיאלים – אני לא מסוגלת. גם להתפנות למחשבה היצירתית קשה כשהחיים שלך עמוסים בסידורים וחוגים ואמהות שמתקשרות לתאם פליי דייטס. מצד שני, אני יודעת שלכתוב אני אוכל תמיד, שהכשרון הזה יישאר איתי עד מותי, ואילו ילדיי לא יהיו קטנים לנצח ולבטח לא יזדקקו לי באותו האופן עוד הרבה שנים, אז אני נוטה לקבל את זה כמו שזה. הכנסתי לעצמי חוקים שיש יומיים בשבוע שהם אני רק כותבת – אין פגישות, אין כושר, אין סטיות מהמסלול – כתיבה נטו, לפעמים עד הערב ואז אני דואגת שהמטפלת תוציא מהגן את שלושתם.

איבדת את אמך בשלב מוקדם בחייך, כיצד זה השפיע על האמהות שלך?

אני חושבת שלעובדה הזו יש את המקום הראשון בחשיבותו בסוג האמא שאני. אני לגמרי אימא של מאתיים אחוז, אני סופר מסורה וסופר מחוייבת וסופר מחוברת לילדים ואני מבינה שלא יכולתי אחרת. אני האימא שהייתי רוצה שתהיה לי. אני נורא מעריכה אמהות, גם אמהות של חברות, אני מקנאה במי שיש לה אימא והחלק הזה בי שמתגעגע לאימא, לדבר שבכלל לא הכרתי ולא היה לי, בא לידי ביטוי באימא שאני. מקבל סיפוק ומקום באמהות שלי.

איפה החדר משלך וכמה שעות את נמצאת בו בשבוע?

יש לי סטודיו, מרחק 2 צעדים מהבית שלי, אני נמצאת שם 4 ימים בשבוע בשעות הבוקר והצהרים.

את עושה לעצמך השוואות בראש עם אמהות אחרות? את שופטת את עצמך הרבה באמהות שלך?

לא שופטת ולא עושה השוואות. בשנים הראשונות הרגשתי מאד חסרת בטחון וחסרת ידע בקשר להרבה דברים ונעזרתי ביועצת הורות, ודווקא מתוך המפגשים איתה למדתי שהאינסטיקנטים והאינטואציות שלי הן הכי נכונות ומדויקות ושאני צריכה להקשיב בעיקר לבטן שלי ופחות לראש ולמה שנדמה לי ש"נכון". גם בתחילת הדרך מאד סמכתי על גננות ומטפלות והייתי בטוחה שהן יודעות יותר טוב ממני – כמובן, ואז דווקא ראיתי שאני יודעת לגבי הילד שלי (דגש על שלי) יותר טוב מהן ויותר טוב מכולם.

את מתגעגעת לפעמים לחיים הקודמים שהיו לך כרווקה? למה במיוחד?

אני לא ממש מתגעגעת, אני באמת נפרדתי מהחיים הקודמים בהשלמה יפה. גם מיציתי אותם עד תום. אני מתגעגעת רק ללישון עד מאוחר, להסתובב כל הלילה בלי לדאוג מה יהיה בבוקר, ולתחושה הזו שהכול עוד יכול לקרות עוד רגע.

מה דעתך על המגמה הזו של לדבר על המחיר של ההורות?

מגמה מבורכת, מדברים על זה, זה גם עושה טוב לדור המבוגר, הוא מתרשם לטובה שאנחנו דור מודע, בתקופה שלהם אף אחד לא העריך אמהות שנשארות בבית. לפעמים בשיח התקשורתי זה נהיה מין כובע או דגל.

מה לא השתנה אצלך

אני עדיין יוצאת בלילות, בימי חמישי הולכים למקומות קבועים שביליתי בהם גם בעבר, הקנטינה, הסלון. זה הרבה יותר כיף להיפגש בערב, כשאת לא בלחץ מהדבר הבא.

מה עם העייפות?

אני משלמת מחיר, אני שונאת את ימי שישי בגלל זה. אם הייתי בן אדם פחות רציני לא הייתי שולחת אותם לגן ביום שישי, קצת בלאגן בבית ואז מתאפסים. אבל אני תמיד קמה ואני גם לא מאלה שחוזרים לישון. עיקר הסיוט זה ההאנג אובר בבוקר.

את אחת הנשים הכי סקסיות שפגשתי. האם זה השתנה אחרי האמהות גם אצלך?

אני מודה שרוב הנשים שהכרתי חוות, אני לפחות, חוויתי פער בין התשוקות המיניות שלי שהיו לפני שנולדו הילדים ואחרי. אבל זה היה נכון לשנים הראשונות ובתקופות. זו לא עננה בחיי. למדתי איך להתנהל עם זה. אני מצאתי את הפתרון בזה שאחת לכמה זמן אני נוסעת לחו"ל עם בן הזוג שלי, לשלושה ימים ואז הם שלושה ימים של הפקרות, שותים מהבוקר עד הערב, מזדיינים מהבוקר עד הערב, שופינג, אוכל. ואז ההתעוררות המינית מחזיקה אחר כך עוד כמה זמן, וזה גם נורא מקרב. אני חוזרת להיות מי שאני והוא נזכר בי. אבל זה נכון שאותה מידה של שחרור לא מתרחשת לי בארץ ביום יום.

זה קשה כשהילדים מסתננים לך למיטה, כשאת עייפה, רצוצה, טרודה. אני לא מרגישה שלא בא לי סקס, אני מרגישה שקשה לי להידלק על סקס. עד שאני מביאה את עצמי למצב שזה מתחיל, אני צריכה להיות או שיכורה או משהו אחר. בחו"ל אין לי את הטרדות האלו.

אבל איפה מפקידים את הילדים בינתיים?

אפשר לגרש את הילדים, לשלוח אותם לסבא וסבתא . אני מהר מאוד חינכתי את עצמי לעזוב אותם, לא היה מצב שלא נסעתי בלעדיהם. לא להיכנס למצב שאת לא נוסעת כי כבר עברו שנתיים ולא נסעתי, כמו כמה חברות שלי.

נכון שצריך בשביל זה סבא וסבתא, בכלל באמהות ובהורות אתה מגלה שסבא וסבתא זה הנכס הכי גדול, אני רואה חברות שלי שיש להן את זה ומצליחות לעשות הכל,  ולאוו דווקא מי שכמוני עם כסף.

אני חושבת שבעניין הסקס, יש הזנחה איומה של נשים את הגברים וזה לא הוגן. כל הגברים שאני מדברת איתן הנשים שלהן מתייחסות אליהן איום ונורא, פשוט איום ונורא. הגבר הופך להיות משני בחיים שלנו, ואנחנו שוכחות שאנחנו לא משניות בשבילו. את מרגישה פתאום שאת לא צריכה אותו יותר, והוא כן צריך אותך.

אנחנו תמיד מתייחסים לזה כאילו אנחנו הצד הקורבני, אבל לא מתייחסים לקורבנות של הגברים וזה חבל, אבל זה לכתבה נפרדת.

Twitter Digg Delicious Stumbleupon Technorati Facebook Email

אין עדיין תגובות.... הייה הראשון להשאיר תגובה!

השאר תגובה

Note: Commenter is allowed to use '@User+blank' to automatically notify your reply to other commenter. e.g, if ABC is one of commenter of this post, then write '@ABC '(exclude ') will automatically send your comment to ABC. Using '@all ' to notify all previous commenters. Be sure that the value of User should exactly match with commenter's name (case sensitive).